<h1>י"א ע"ב</h1>
<h2>דף י.</h2>
גרסינן בכתובות פרק הכותב [פ"ד ע"ב] אההיא דמי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין, והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים, דפליגי רבי עקיבא ורבי טרפון. דמסקינן אליבא דרבי עקיבא דלא מהניא תפיסה אלא אם כן תפס מחיים, יימר בר חשו הוה מסיק ביה זוזי בההוא [גברא] שכיב (מרע) ושבק ארבא. אמר ליה לשלוחיה זיל תפסיה אזל תפסה. פגעו בו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרו ליה את תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, וא"ר יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה אותו [מפני] שעל ידי שליח תופס, דלאו כל כמיניה של כל אדם לעשות שליח לחובות אחרים אע"פ שזוכה לזה, (והוא שאין חבין) [והא דזכין] לאדם שלא בפניו, בכי האי גונא שחב לאחרים לאו כל כמיניה.
גרסינן בבבא מציעא פרק קמא [ט' ע"ב] ובפירקא קמא דגיטין [י"א ע"ב] תנן התם במסכת פיאה (פ"א) [פ"ד מ"ט], פיאה נוהגת במחובר לקרקע. מי שלוקט את הפיאה ואמר הריני הרי זו לאיש פלוני עני רבי אליעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון. ואמר עולא א"ר ואיתימא רבי יהושע בן לוי מחלוקת מעשיר לעני, דרבי אליעזר סבר אמרינן תרי מיגו, מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן אבל מעני לעני דברי הכל זכה לו מיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ורב נחמן פליג עליה דעולא ואמר, לימא מר מעני לעני מחלוקת ואפילו הכי אמרי רבנן לא זכי לחבריה, דהא מציאה כולי עלמא עניים אצלה ותנן היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה וכו'. ומסקינן רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, מאי טעמא דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ולא קנה. [אמר רבי חייא] בר אבא אמר רבי יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. [ומתניתין] מיירי באומר "תנה לי", דגלי דעתיה דבעי דמטא לידיה. ואפילו הכי קסבר רבי יוחנן דהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה, כדאיתא בפ"א דגיטין
